Rétrospective intégrale de la filmographie d’Izza Genini en Israel

3 thoughts on “Rétrospective intégrale de la filmographie d’Izza Genini en Israel”

1.  
   איזא ג’ניני –

    

   איזא ג'ניני – רטרוספקטיבה

   מרוקו התברכה בסוגות מוסיקליות מגוונות שאחדות מהן השפיעו על כוכבי פופ מערביים (ג'ימי הנדריקס, בראיין ג'ונס, מייק ג'אגר, מיילס דייויס, רנדי ווסטון ואורנט קולמן). אך אין לטעות לגבי אוצר מוסיקלי זה. הוא כולל בראש ובראשונה מוסיקה "קלאסית" אמנותית שהשתמרה ברובה מימי תור הזהב בספרד ואומצה מאוחר בידי חסידי הקבלה שיצרו את "שירת הבקשות" הפרה-ליתורגית בצפון אפריקה. אוצר זה כולל גם גירסה עממית יותר של המודוסים הקלאסיים, המלחון, את פיוט ה"מטרוז" המשלב צלעות שיר בערבית ובעברית, ושפע רב של ג'אנרים נוספים: שירה ליתורגית דלת מלודיה, שירה הררית הדומה ליודל השוויצי, שירת נשים דיאלוגית, שירה טקסית מיסתית של מסדרים אזוטריים משולבת בריקוד אקסטטי, שירי עם כפריים וריקוד מינימליסטי: אחידוס ואחוואש. כפי שמקצבי הגנאווה השפיעו על הפופ המערבי לא פלא גם שסגנון התסטיר באמנות העיצוב האדריכלי הפנימי וטכניקת הזליג' שימשו השראה לאמני האופ ארט מסוגם של ויקטור ואזארלי ומ"ק אשר.

   בזכות מאפיינים אחדים כגון הדומיננטיות של הקצב, התמצות המינימליסטי, החזרה הרפפטטיבית, הדיאלוג בין המקהלה לסולן והמרכיב האימרוביזטורי (המוואל), מוסיקה אמנותית זו מזכירה לא מעט את המוסיקה הידענית המערבית בת זמננו הדורשת מאמץ כדי להפנימה. מוסיקה זו מכונה לעיתים מוסיקת ה-"אלה", מוסיקת ה-"נובה", מוסיקה אנדלוסית. או מוסיקה ערבית-אנדלוסית. היא כמובן שונה מן המוסיקה העממית הישראלית המכונה "מוסיקה מזרחית" ושונה לא מעט גם מן הרפרטואר הקלאסי של ארצות המזרח ומצרים בראשן. מובן שאוזן ישראלית רגילה תצטרך מידה מסוימת של ריכוז והאזנה רצופה כדי להפיק הנאה מאוצר מוסיקלי בלתי מוכר זה.

   איזא ג'ניני, יוצרת צרפתייה ממוצא יהודי מרוקני, שאוזניה קלטו חלק מאוצר זה בילדותה, הקדישה את יצירתה כדי להגיש מוסיקה זו לקהל שוחר אמנות. שמונה עשרה היצירות המוצגות כאן אינן הקלטות של קונצרטים. הבמאית פגשה את היוצרים, דובבה אותם, השתתפה בטקסיהם ודלתה מהם חומר ויזואלי מרשים, בשפה נקייה, מתומצתת ומדויקת. יצירות אלה זכו להצלחה בפסטיבלים בעולם ועתה הם מוצגים בשלמותם בישראל. הם מופנים בעיקר לשוחרי אמנות פתוחים להכיר עולם אמנותי חוץ אירופי עם מידת פתיחות כלפי אמנות בת זמננו. פסטיבל זה משתלב בזרם המסתמן היום בעיקר באמנות הפלסטית הנפתח בפני היצירה העדכנית של ארצות חוץ מערביות. איזא ג'ניני מנצלת רטרוספקטיבה זו כדי להגיש לקהל הישראלי את ההיסטוריה המרגשת של משפחתה  (בחזרה אולאד מומן) שהובילה אותה לעסוק במטריה הקולנועית. סרטיה "דרך האתרוג" ו"לתפארת העין" פונים בעיקר לצד הוויזואלי נרטיבי. האמנות הישראלית תצא נשכרת אם תשאב השראה מאוצר זה.

   ד"ר יגאל בן-נון, היסטוריון

   Connectez-vous pour répondre

2.  
   איזא ג’ניני –

    

   איזא ג'ניני – רטרוספקטיבה

    

   ערב פתיחה: 

   שירה רקומה – מטרוז (צרפת/ מרוקו 1990)

   EMBROIDED CANTICLES 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   יהודים וערבים במרוקו שימרו בתשוקה את אוצרות המורשת המוסיקלית המשותפת עוד מתקופת הרנסנס האנדלוסי הסובלנית שמלפני גרוש ספרד. מטרוז, הוא "שירה רקומה", יצירה המורכבת מצלעות שיר בעברית ובערבית וסגנון שמסמל יותר מכל את הדו-קיום בין מוסלמים ליהודים. הרב חיים לוק ועבדלסאדק שכארה מבצעים יחדיו רפרטואר משותף בפני קהל נלהב.

   (26 דקות, צרפתית, ערבית ועברית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb., Arab., Heb. Sub)

    

   בחזרה לאולאד מומן (צרפת/ מרוקו 1994)

   RETURN TO OULAD MOUMEN

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   אולאד מומן, כפר הבנוי ליד חורשת עצי זית דרומה ממראכש, הוא מקום הולדתה של משפחת אדרי בתחילת המאה העשרים. ההגירה, בראשיתה פנים מרוקנית, ובהמשך מחוצה לה, פיזרה את בני המשפחה, הפרידה ביניהם, שינתה ובוללה אותם בתוך תרבויות חדשות. היוצרת אספה את בני משפחתה הרחבה בכפר אולאד מומן לכנס גדול. באמצעות קטעי ארכיון אישיים והיסטוריים וצילומים מקומיים תועד הכנס. הסרט מתאר סאגה של הגירה לדוגמה איתה יזדהו משפחות רבות מפוזרות בעולם, ללא הבדל מוצא.

   (52 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (52 min., Fre., Heb. Sub)

    

   ערב שני: 

   נובה של זהב ואור (צרפת/ מרוקו 2007)

   NUBA OF GOLD AND LIGHT 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   הסרט מספר את סיפורה של המוסיקה האנדלוסית, כשה"נובה" היא הסימפוניה שלה. זהו אילן מוסיקאלי ששורשיו נבטו מזה דורות בערי מרוקו ומקורו מזרמים שבאו כנראה מן המזרח המולמי. הוא צמח בחצרות הכליפים של אנדלוסיה, התפשט לספרד המוסלמית, נתמזג בשירת טרובדורים של יהדות ספרד, עד שנשתל ופרח מחדש בצפון אפריקה ובמרוקו בפרט תחת השם "אלה".

   (80 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (80 min., Fre., Heb. Sub)

    

    

   ערב שלישי: 

   רטט באטלס העליון (צרפת/ מרוקו 2004)

   VIBRATIONS IN UPPER ATLAS 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   בהרי האטלס העליון, בעוד אנו מטפסים על הדרך המובילה לעמק אית בוגמאז, נעלמים כל סימני החיים המודרניים ואנו נותרים לבד מול ארץ ושמים. המוסיקה היא ביטוי טבעי לעולם קדמוני זה. השירה הדואופונית בעלת הטונים הגבוהים של הנשים וצהלוליהן מלווה את עבודת היום יום. עם רדת החשיכה הכפריים מתאספים בשטח כדי לבצע ריקוד המאחזר את המעגל הקוסמי אופייני לתושבי ההר.

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub)

   לתפארת העין (צרפת/ מרוקו 1997)

   FOR EYES’ DELIGHT 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   במרוקו אמנות היופי מופקדת בידיה של מייפה, המכונה בצפון הדינה "זיאנה" ובמקומות אחרים "נגאפה". היום אמנות זו הפכה למקצוע מוכר. במסען ברחבי הארץ שתי מייפות מקצועיות, ח'דיז'ה ופאנידה , מספרות סיפורים מרתקים, חושפות בפנינו את סודות היופי. כמופקדות על שמירת מסורת עתיקה, הן מגלות את אוצרות העיצוב הנשי שהתפתח לאורך הדורות. במומחיות ובזהירות הן מובילות אותנו עם חום ונדיבות בתוך עולם היופי והפיתוי ומגלות לנו את סודות הע'סול, הכחול, החינה ועלי הוורדים.

    (52 דקות, צרפתית וערבית, תרגום לעברית)

   (52 min., Fre. & Arab, Heb. Sub)

    

   ערב רביעי: 

   מקצבי מראכש (צרפת/ מרוקו 1988)

   RYTHMS OF MARRAKECH

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   תיעוד במראכש של מסדר המתופפים את תיפוף ה"דקה". בפסטיבל משתתף הבאבא המיתולוגי, נשות החוארה המתופפות, מבצעות העייטה והכנרים הרוקדים. זוהי חגיגה של מקצבים, בה כל העיר רוטטת בקצב התופים של ה"דקה", לצלילי הקסטניאטות המתכתיות, הקרקב, וה-"נופאר" חצוצרות הנחושת. משעות הבוקר קבוצות נגנים מקיימות תהלוכות בגני המנרה ומתחרות בוירטואוזיות ברחובות צרים של העיר העתיקה כדי לקיים את החג הכפרי של ה-"נזהה".

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub)

   שירת הגנאווה (צרפת/ מרוקו 1989)

   GNAOUAS

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   אפריקה השחורה זורמת בוורידיה של החברה המרוקנית. הגנאווה היו עבדים שהגיעו למרוקו מגינאה וממערב סודן במאה ה-15 ויצרו מסדרים המבצעים פולחנים ותהלוכות לגירוש שדים. טקסים דתיים ואפוטרופאים אלו שואבים מן התרבות הקדם אסלאמית וממסורות אפריקאיות כאחד. הטקסים הליליים מלווים במוסיקה קצבית בה קוראים למלוכ, שדים מיטיבים, שיתחברו עם הרוקד בשיאו של הטראנס הגואל.

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub)

    

   תשבחות (צרפת/ מרוקו 1988)

   HYMNS OF PRAISE 

    

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   מקדשו של מולאי אידריס הראשון, מייסד השושלת המוסלמית היחידה במרוקו, ממוקם בין מכנאס לאתר הרומאי וולוביליס ומשמש כאחד ממוקדי העלייה לרגל החשובים במדינה. הטקס מתחיל בתהלוכה הנמשכת שמונה ימים מלווה בשירה ליתורגית לצלילי תופים ואבובים והופך בהדרגה לאקט פולחני אקסטאטי . מסדר מיסתי זה מצרף אליו חסידים רבים צמאי רוחניות. 

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub)

    

    

   ערב חמישי: 

   דרך האתרוג – פרי ההוד (צרפת/ מרוקו 1997)

   CITRON, THE FRUIT OF SPLENDOR 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   האתרוג, פרי מיתי בתרבויות עתיקות מסמל עבור היהודים שלום והרמוניה. בהרי מול האטלס של מרוקו, שבטי האימזיע'ן (הברברים) ותושבי עמק סוס מגדלים את הפרי, בהתאם למסורת הדת היהדית. הסרט יוצא למסע חיפושים אחר פרי פולחני זה ליהודים ברחבי העולם.

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub) 

    

   נישואין באטלס התיכון (צרפת/ מרוקו 2004)

   NUPTIALS IN MIDDLE ATLAS 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   שבטי זיאן ואישכר מתכנסים ליד ח'ניפרה שבאטלס התיכון לטקס נישואין מיתי של אסלי ותיסלית, החתן והכלה מסמלים את השמיים והארץ, שדרך זיווגם יגרמו להופעת כוחות הסערה שישקו את השדות ויפרו אותם. הקהילה  הכפרית מבצעת את הטקס כסמל לשפע ולפוריות.

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub) 

    

   עליה לרגל, המוסם (צרפת/ מרוקו 1991)

   MOUSSEM

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   המוסם הוא חגיגה, עלייה לרגל, שוק, ובעיקר אחד האירועים המרוקניים הפופולאריים ביותר. לכל עיר ואזור מוסם משלו. האחד של מולאי עבדאללה הוא המפורסם ביותר בזכות מופע ה"פנטזיה" שלו. הוא מרכז כל שנה כאלף סוסים ופרשים לתחרויות טקסיות. הסרט מלווה את תאופיק נעומי בן ה-22, אחד הפרשים המוכשרים ומסורים ביותר.

   (24 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (24 min., Fre., Heb. Sub) 

    

   ערב שישי:

    קונצרטו לשלושה עשר קולות (צרפת 2004)

   CONCERTO FOR 13 VOICES 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   תיעוד של קונצרט פיוטים שנערך בשנת 1995 בבית הכנסת של רחוב טורנל בפריז. משתתפים בו 13 מגדולי הפיטנים : אדולף עטיה, פיליפ דרמון, לאון כהן, יהושע דאנוב, חיים סודרי, בנימין דהן, נסים בוזגלו ואחרים. הם מבצעים את השירה פרה ליתורגית שרוכזה באנתולוגיה "שיר ידידות" בעריכת דוד יפלח ודוד אלקיים מן העיר אסווירה. הפיוטים חוברו ברובם במרוקו אחרי תור הזהב בספרד. שירה זו הותאמה מראש לרפרטואר של המוסיקה הקלאסית האנדלוסית החל מן המאה ה-16 בידי מקובלים חסידי רבי חיים לוריא "השומרים לבוקר".

   (90 דקות, צרפתית, עברית, יידיש ולדינו תרגום לעברית)

   (90 min., Fre., Heb., Yidd., Lad., Heb. Sub) 

    

   ערב שביעי: 

   שירת נשים, העייטה (צרפת/ מרוקו 2004)

   AÏTA

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   העייטה היא זעקת לב שהופכת לשירה ולתפילה, עדות לזכרון הכאב והבדידות. היא מבוצעת ע"י שיכאת, נשים טרובדוריות במוסם של מולאי עבדאללה, דרומית לקזבלנקה, פסטיבל עממי שהוא מקום אידיאלי לשירת העייטה. השיכה פתנה בנת אלחוסין ולהקת אולאד אגידה משמחים פרשים חסידי שירת נשים זו שהיא סוגה מוסיקלית בפני עצמה.

   (26 דקות, צרפתית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb. Sub) 

   לזכור את התוף (צרפת/ מרוקו 1999)

   WITH DRUMS BEATING

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   "בילדותי טיפסתי בשבתות על שרפרף כדי להגיע אל המרפסת ולצפות במוסיקאים נודדים שבאו לקבץ מטבעות מתחת לחלוננו. אלה הם זמרי הבמברה והגנאווה השחורים שהקסימו והפחידו בו-זמנית עם תלבושותיהם הססגוניות, עם תופיהם הגדולים תלויים על צווארם וכובעיהם המסתחררים. מאוחר יותר כנערה מתבגרת אזני היו דבוקות לרדיו. מנחשת יותר מאשר שומעת את מנגינות הג'אז והרוק ששודרו בקול אמריקה ובי.בי.סי לקול מחאותיהם של הוריי. הסרט מנסה לשאול ואולי לענות על השאלות: מה מקומה של המוסיקה בזהותו של הפרט ובסביבתו החברתית, הדתית והתרבותית. מהו המסתורין שמאפשר למוסיקה לחבר אדם לעולם, ואולי אף יותר מזה, לעצמו…

   (52 דקות, צרפתית וערבית, תרגום לעברית)

   (52 min., Fre. & Arab, Heb. Sub)

    

   ערב שמיני: 

   שיר ליום השבת (צרפת 2004)

   SONGS FOR A SHABBAT 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   עם עזיבתם את מרוקו לקחו היהודים איתם לצרפת את שירת הבקשות הייחודית המושפעת מן ה-"נובה" האנדלוסיות. הסרט מתעד התכנסות של חזנים (כולם ילידי מרוקו) בבית כנסת בפריז. סביב הפייטן חיים לוק תלמידו של רבי דוד בוזגלו, גדול פייטני מרוקו במאה העשרים. משתתפים: מלכיאל בנמרה, אלברט בוהדנה, גד בן שבת, אליה תורג'מן וסלומון נחמיאס. זוהי יצירה שירית שאימצה את הלחנים של המוסיקה האנדלוסית לתוך השירה העברית של תור הזהב ושל הדורות שלאחריו. בזכות מפעל ההקלטות של פרופסור חיים זערפני השתמר חלק נכבד מאוצר מוסיקאלי זה.

    (26 דקות, צרפתית, עברית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre., Heb., Heb. Sub) 

    

   לאוטה ועינוגים (צרפת/ מרוקו 2004)

   LUTES AND DELIGHTS

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   העיר תטואן שבצפון מרוקו, מכונה "בתה של גרנדה". עבדלסאדק שכארה ותזמורתו מבצעים את רפרטואר הנובה, המוסיקה הקלאסית של אנדלוסיה אותה בצעו יחדיו יהודים ומוסלמים. שכארה הוא מוסיקאי ידוע בדרכו המיוחדת בה הוא מצליח לחדש באמצעות שילוב של מוסיקה אנדלוסית קלאסית עם פלמנקו ושירה עממית .

    (26 דקות, צרפתית וערבית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre. & Arab, Heb. Sub)

    

   שירת המלחון (צרפת/ מרוקו 1989)

   MALHOUN
   
   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   המלחון הוא שירה עממית המבוססת על מודוסים מן הרפרטואר הקלאסי האנדלוסי. שירת המלחון קרובה לשירה קלאסית בזכות יכולותיה הפואטיות, אך היא גם ביטוי לחכמה עממית, ומהווה ראי למציאות היומיומית. הסרט מתעד התכנסות של שירה לילית המסורתית שמתקיימים לעתים קרובות במראכש ובמכנאס.

    (26 דקות, צרפתית וערבית, תרגום לעברית)

   (26 min., Fre. & Arab, Heb. Sub)

    

   ערב תשיעי: 

   ריקוד אקסטאטי (צרפת/ מרוקו 1981)

   TRANCES 

   בימוי: איזא ג'ניני

   Dir: Izza Génini

   בשנות השבעים של המאה ה-20 החלה פריחה במוסיקה הקלה המרוקנית הודות לחמישה מוסיקאים שצמחו במוסיקת רחוב. הם פרצו את מעגל האדישות באמצעות מוסיקה שדיברה אל הדור הצעיר ושיקפה את תשוקותיהם, תסכוליהם ומרידתם. אחמד אל מענוני מנהיג להקת נאס אל ע'יוואן, ממפה עבורנו את הרקע התרבותי של להקתו. הסרט מבטא, באמצעות שיריהם, נושאים חברתיים מקומיים ובעיות אוניברסאליות עכשוויות, זמן, היסטוריה, צחוק ותקווה. הטראנס, ביטוי דתי וטקסי של בני הגנאווה, מתורגם לטירוף חילוני מודרני, כפי שניתן לראות בקטעי קונצרטים שתועדו בקרתגו, אגאדיר ופריז.

    (85 דקות, צרפתית וערבית, תרגום לעברית)

   (85 min., Fre. & Arab, Heb. Sub)

   Connectez-vous pour répondre

3. Rétrospective Izza
   Rétrospective Izza Genini

   Soirée d’ouverture

   Cantiques brodés – Matruz 1990

   Une rencontre exceptionnelle au Centre Communautaire Galvani à Paris a réuni en 1988 deux maîtres de la musique arabo-andalouse marocaine: le rabbin Haïm Louk venu d’Israël et maître Abdesadeq Chekara venu de Tétouan. Dès les premières notes, cette rencontre inédite a montré à l’évidence comment Juifs et Musulmans marocains ont préservé avec ferveur les trésors de leur patrimoine musical commun. A l’image du matruz cet entrelacs d’une broderie qui mêle et unit deux langues: hébreu et arabe, deux pays: Israël et le Maroc, les interprètes, Juifs et Musulmans, à l’unisson de ce répertoire hérité de l’Andalousie à son Age d’Or. Et si cette coopération artistique remarquable pouvait préfigurer d’une entente élargie à la paix judéo-arabe.

   Retrouver Oulad Moumen 1994

   Bâti sur une vaste oliveraie au sud de Marrakech, Oulad Moumen est le village où fut fondée dans les années mille neuf cent dix, la famille Edery. La migration, par étapes marocaines d’abord, mondiales ensuite, a transplanté les membres de cette famille, les a séparés, transformés et les a assimilés à d’autres cultures. La réalisatrice Izza Génini, les a réunis à Oulad Moumen, sur les lieux de leurs origines. Au moyen d’archives personnelles et historiques, et de prises de vue directes, le film « Retrouver Ouled Moumen » retrace la saga de cette migration exemplaire, à laquelle s’identifie une multitude de familles éclatées. Un film qui reflète la diversité de la diaspora juive marocaine et son destin en dehors du Maroc.

   Deuxième soirée

   Nûba d’or et de lumière 2007

   Ce film présente l’histoire d’un trésor musical assez méconnu du public israélien pourtant mélomane et fin connaisseur de musiques classiques et savantes. Ce trésor est le répertoire de la musique arabo-andalouse dont la nûba serait la symphonie. 
À l’image d’un arbre musical, ses branches sont nourries d’une sève qui, depuis 14 siècles, monte des confins marocains et des courants venus d’Orient, se développe dans les cours des les califes andalous, se fortifie dans l’Espagne médiévale, puis se mêle au chant des trouvères, avant d’accompagner les expulsés de la péninsule ibérique. Replanté au Maghreb, ce répertoire retrouve son plein épanouissement au Maroc sous le nom d’El Ala. Par sa forme, le film Nûba procure autant de plaisir au néophyte qu’à l’amateur éclairé de cette musique.

   Troisième soirée

   Vibrations en Haut Atlas
 2004

   Dans la vallée d’Aït Bouguemaz dans le Haut-Atlas, la musique est l’expression naturelle et spontanée d’un univers primordial où, loin de la vie moderne, l’homme ne vit que dans la proximité du ciel et de la terre. Les duo phonies des femmes, leurs chants et leurs youyous accompagnent leurs tâches quotidiennes comme autant d’actes cérémoniaux. Après les travaux et quand vient la fin des moissons, les villageois se réunissent sur l’aire de battage pour interpréter la ronde adersi, à l’image de ronde cosmique, accompagnée du zammer, clarinette à double foyer et des bendir –tambourins-, seuls instruments survivant dans ces hautes montagnes.

   Pour le plaisir des yeux 1997

   Au Maroc, la beauté et la séduction relèvent de l’art. Essentiellement féminin, cet art est pratiqué au Nord par la ziyana, « l’embellisseuse », partout ailleurs on l’appelle neggafa. Autrefois désignée au sein de la famille ou du clan, la neggafa est aujourd’hui une véritable professionnelle. À travers un périple qui va du Nord au Sud marocain, Hajja Khadija et Fanida, deux expertes en la matière, nous captivent par leurs récits et nous initient aux secrets des soins et des bienfaits du ghasoul, du khol, du henné, des pétales de roses et de tant d’autres secrets…. Gardiennes d’un patrimoine, elles nous dévoilent les parures flamboyantes et des trésors accumulés de générations en générations. Eloge à la nature. Eloge à une civilisation multiséculaire.

   Quatrième soirée

   Rythmes de Marrakech 1988

   À Marrakech, la confrérie des les tambourineurs de la deqqa dirigés par leur mythique chef Baba, les femmes percussionnistes des houara, les musiciennes des aïta et les mwazniya, violonistes-danseurs, participent tous dans la bonne humeur au rythme et à la vibration de la ville rouge. Le son des tambourins et des crotales, qerqabat, se mêle à celui du neffar, longue trompe de cuivre, pour se répandre dans les ruelles de la médina la nuit durant. Dès l’aube, les musiciens se rendent en procession dans les jardins de la Ménara pour célébrer dans la joie et la bonne humeur la fête champêtre de la nzaha.

   Gnaouas 1989

   L’Afrique Noire coule dans les veines de la société marocaine. Esclaves arrivés dès le XVème siècle par les routes caravanières du Soudan Occidental, les membres de la tribu des Gnaouas ont formé des confréries qui pratiquent des rituels de possession et d’exorcisme. Au cours de la lila, la nuit cérémoniale des Gnaouas, inaugurée par les battements du tbel, le gros tambour, les chants en bambara, le rythme du guembri, le crépitement des qerqabat, crotales métalliques, les mlouk, les génies bienveillants sont convoqués selon un ordre et une couleur appropriée, pour accompagner les adeptes dans la danse, jusqu’au sommet de la transe libératrice.

   Louanges 1988

   Entre la Volubilis l’ancienne ville romaine, et la ville de Meknès, se trouve le sanctuaire de Moulay Idriss 1er, à l’origine de la dynastie des Idrissides, fondateurs du premier royaume musulman marocain. Aujourd’hui ville sainte, Moulay Idriss est le lieu d’un des plus importants pèlerinages traditionnels au Maroc. A l’issue de la cérémonie inaugurale de « khamra », par allusion à l’ivresse mystique, la foule des confréries soufi défilent pendant huit jours au rythme lancinant des tambours et des hautbois, invitant dans la danse et dans la transe les pèlerins venus de tout le Maroc, en quête de bénédictions et de spiritualité.

   Cinquième soirée

   La route du cédrat, le fruit de la splendeur 1997

   « Vous prendrez, le premier jour, [du septième mois (Soukkot)] le fruit des beaux arbres… et vous vous réjouirez devant Yahveh, votre Elohim, pendant sept jours » (Lévitique 23, 40). Ce fruit recommandé aux Israélites n’est autre, selon la tradition, que le cédrat, etrog, fruit symbolique de la perfection et de l’harmonie. Dans le lit de la vallée de l’Anti-Atlas marocain, il est cultivé par les berbères du Souss, selon les exigences de perfection recommandées par la Tora pour la prière de la Fête des Cabanes.
   Ce film part à la recherche de ce fruit sacré dont les érudits du monde entier et les paysans de la région témoignent de l’authenticité originelle, entretenue pendant des siècles. Un bel exemple d’entente et de coopération millénaire judéo-musulmane au Maroc.

   Nuptiales en Moyen Atlas 2004

   Au Moyen-Atlas, près de Khenifra, les tribus Zayan et Ichker se réunissent sous la direction du maalem, le maestro Moha-ou-Hoceine, pour célébrer la noce mythique d’Asli et Taslit, le Fiancé et la Fiancée, symboles des forces complémentaires du Ciel et de la Terre, porteurs d’espérances des communautés berbères de l’Atlas. Quand le vent souffle, on peut entendre leurs voix qui se répondent. Dans ces régions berbérophones, ils symbolisent l’union du ciel et de la terre. Par cette noce mystique représentée par leurs chants et leurs rondes, les fiancés appellent sur eux et sur toute la communauté les bénédictions et les pluies fertiles, garantes d’abondantes récoltes.

   Moussem 1991

   Fête populaire et pèlerinage religieux, autant que souk et foire commerciale, le Moussem est la manifestation la plus emblématique de la vie traditionnelle marocaine. Il n’est pas de région, de ville ou de village qui n’ait son moussem annuel. Celui de Moulay Abdallah, face à l’Océan Atlantique, au Sud d’El Jadida est le théâtre d’une des plus célèbres fantasias marocaines. Elle réunit chaque année plus d’un millier de chevaux et cavaliers. Superbement harnachés, ils déferlent par vagues successives jusqu’aux tribunes officielles en tirant à l’unisson le baroud d’honneur. Cette compétition annuelle qui juge autant l’adresse des cavaliers, le style, le costume, récompense cette année Toufik Naomi âgé de 22 ans, l’heureux élu de cette course.

   Sixième soirée

   Concerto pour treize voix 2004

   En Juin 1995, dans la belle synagogue des Tournelles à Paris, un concert exceptionnel de Hazanout, musique paraliturgique hébraïque, réunit treize des plus grands hazanim (chantres) de Paris. Ils interprètent le répertoire de l’anthologie Shir Yedidot, établie par David Iflah et David Elqayam à Essaouira la juive. Ces piyyutim composés depuis l’âge d’or espagnol jusqu’au XXe siècle, aussi bien dans la péninsule ibérique que dans toute l’Afrique du Nord, célèbrent la gloire divine dans le cadre des veillées nocturnes des baqqashot. Ces cérémonies mystiques, liées depuis le XVIe siècle à la kabbale de Rabi Haïm Louria, marient la prosodie hébraïque avec la musique classique arabo- andalouse, tout en adaptant les textes hébreux au patrimoine musical arabe, de la manière la plus harmonieuse.

   Septième soirée

   Aïta 2004

   Interprétée par les cheikhat, musiciennes itinérantes, la aïta est le cri du cœur qui devient chant, un chant qui devient appel, un appel à la mémoire. Ce cri est aussi appel à témoin de la douleur, de la solitude et au dépassement de soi. La aïta est aussi un cri d’amour et d’espérance. Au Moussem de Moulay Abdallah, au sud de Casablanca, la diva marocaine Fatna Bent El Hocine et sa troupe Oulad Ben Aguida réjouissent les milliers de cavaliers présents et les fervents amateurs de ce genre musical féminin, aujourd’hui enfin reconnu comme un art à part entière.

   Tambours battant 1999

   « Les tambours emplissaient l’espace. Il y en avait des ronds, des plats, des ventrus… Il y en avait de minuscules et d’énormes comme ceux des musiciens qui venaient virevolter sous nos fenêtres à Casablanca… » La réalisatrice Izza Genini se souvient de son enfance à Casablanca, bercée entre le rock américain, la chanson française et les prouesses des bambara sous sa fenêtre. A travers ce film elle s’interroge sur la place mystérieuse que tient la musique dans sa relation à l’être, à son monde d’origine mais aussi et surtout à lui-même.

   Huitième soirée

   Chants pour un shabbat 2004

   Réunis à Paris, autour du rabbin Haïm Louk, les cantors Malkiel Benamara, Albert Bouhadana, Gad Benchabat, Elie Tordjman et Salomon Nahmias, tous originaires du Maroc, entonnent des chants sacrés du Shabbat et ceux des baqqashot. Ces « Gardiens de l’Aube » interprètent sur le mode andalou, des poèmes réunissant des groupes d’adeptes fidèles à la tradition des chantres du roi David, et fidèles aussi au grand poète, musicien et interprète Rabi David Bouzaglo de Casablanca. C’est grâce au professeur Haïm Zafrani qui a enregistré ses performances musicales, qu’une génération de jeunes paytanim continue aujourd’hui d’assurer la pérennité de cet art musical et textuel.

   Des luths et délices 2004

   C’est à Tétouan surnommée « La fille de Grenade » que le légendaire maître de musique classique traditionnelle andalouse Abdesadeq Chekara et son orchestre interprètent le répertoire classique arabo-andalou des nûba, suites musicales aux accents de flamenco, héritées l’Andalousie toute proche.

   Malhoun 1989

   Le malhoun est un répertoire de poésie chantée en arabe dialectal. A Meknès, Hajj Houceine Toulali, maître incontesté de ce genre musical qui puise ses airs dans la tradition de la quacida, le récit, en nous révélant les subtilités de cette langue savoureuse et millénaire. Réunis dans les traditionnels salons de musique, les amateurs éclairés et de simples artisans composent spontanément des poèmes, retranscrits sur des cahiers par le scribe désigné à cet effet. Interprété sur un rythme cadencé emprunté au mode arabo-andalou, le malhoun séduit de larges couches de la société, autant savantes que populaires.

   Neuvième soirée

   Transes 1981

   Dés les années 70, le Maroc a connu, grâce à cinq musiciens formés à l’école de la rue et décidés à rompre avec les langueurs orientales envahissantes, une explosion musicale qui devait être pour les jeunes le cri de leurs désirs, de leurs frustrations et de leur révolte. Dans Transes (Al Hal), Ahmed el Maanouni retrace l’itinéraire géographique et culturel du célèbre groupe, aujourd’hui mythique: Nass El Ghiwan. A travers leurs chansons, le film aborde les thèmes sociaux traditionnels, mais aussi les grandes questions contemporaines (le temps, l’histoire, le rire, l’espoir). La transe et l’extase, expression populaire rituelle et sacrée chez les Gnaouas d’Essaouira, se transforme en un délire laïque et moderne comme on le verra dans les concerts publics filmés à Carthage, Agadir et Paris.

   Connectez-vous pour répondre